פסק-דין בתיק ת"א 36510-05-10

בפני תביעת התובע על סך של 52,826 ש"ח וזאת בגין נזקים שנגרמו לשלוש מכוניות שעמדו במגרש מכירת רכבים בירכא (להלן: "המגרש") ואשר לטענת התובע, שהוא בעל המגרש ועוסק בסחר ברכבים, היו מצויים בבעלותו בעת קרות הנזק.

1. הארוע הנטען התרחש ביום 26.8.2009 בשעה 17.00 לערך, כאשר רכב מסחרי מסוג רנו מס' רישוי 1242516 (להלן: "הרכב הפוגע") שלטענת התובע היה נהוג באותה עת על ידי הנתבע 1 (להלן: "הנתבע"), היה בנסיעה לכיוון היציאה מהמגרש כשלפתע סטה ממסלול נסיעתו וגרם נזק לשלו מכוניות שחנו מצידו הימני כך שחזיתם פונה למרכז המגרש. כתוצאה מסטיית הרכב הפוגע הוא פגע בחזית מכונית ראשונה מסוג הונדה מ.ר. 5333156 (להלן: "ההונדה"), המשיך ופגע ברכב שני מסוג פורד מ.ר. 6486814 (להלן: "הפורד") וכתוצאה מהפגיעה בפורד, רכב זה נהדף לרכב שלישי מסוג מזדה מ.ר. 8738514 (להלן: "המזדה") וגרם לכך שהמזדה נלחצה לעבר גדר שהיתה בצידה הימני.

2. הנתבע בכתב הגנתו, אשר הוגש רק לאחר שפסק דין שניתן נגדו בהיעדר הגנה בוטל בהסכמת הצדדים כאמור בהחלטה מיום 24.1.12, הודה באירוע התאונה כנטען בכתב התביעה כפי שגם עולה מהודעה שמסר למבטחת השימוש ברכב הפוגע , הנתבעת 2, ואשר הוגשה במצורף לכתב הגנתו.

הנתבעת 2 (להלן: "המבטחת") התנערה מהכיסוי הביטוחי לאחריות הנתבע וכופרת בחבותה כלפי התובע ממספר טעמים:

הטעם הראשון שהעלתה המבטחת הינו טענה של היעדר יריבות וזאת מאחר ולטעמה התובע לא הוכיח את בעלותו ברכבים שנפגעו בעת ארוע התאונה.

הטעם השני הינו כי ארוע התאונה כפי שנטען מוכחש, המבטחת טוענת כי יתכן וארע ארוע תאונתי כלשהו במגרש אך לא הוכח כי שלושת כלי הרכב נפגעו בארוע אחד, ובעיקר טוענת המבטחת כי לא הוכח שהנתבע נהג ברכב הפוגע בעת ארוע התאונה. המבטחת מוסיפה וטוענת כי בהתחשב בכך שתחולת הפוליסה שהוציאה לרכב הפוגע מוגבלת לאחריות של נהג אשר הינו מעל גיל 24 ויש לו וותק נהיגה של לפחות שנה, הרי שמשלא הוכח כי הנתבע נהג ברכב, יש להניח כי ככל שארע הארוע הנטען, נהג ברכב נהג אחר שאינו עומד בתנאי הפוליסה. אמנם המבטחת לא יכולה לנקוב בשמו של נהג אחר שנהג ברכב בעת ארוע התאונה הנטענת (והמוכחשת) אולם לטעמה לאור העדויות שנשמעו, ברי כי לא הנתבע נהג ברכב והוא כלל לא היה נוכח במקום בעת הארוע הנטען.

מעבר לכל זה וכטענה חלופית טוענת המבטחת כי התובע לא הוכיח את הנזק הנטען שכן, על אף שהוגשו חוות דעת שמאי לגבי כל אחד מהרכבים ואף הוצגה חשבונית תיקון, הרי שהתובע לא הציג קבלות המעידות על תשלום בפועל עבור התיקונים ברכבים על אף שהצהיר כי קבלות כאלו מצויות ברשותו.

העדויות והראיות שהוצגו

3. מטעם התובע העיד התובע עצמו וכן העד מר פארס כנעאן (להלן: "העד") אשר נטען כי ישב עם התובע במשרדו המצוי בתוך המגרש והיה עד לכניסתו של הנתבע למשרד כאשר זה התענין ברכישת רכב, וכן העיד על כך שבחלוף מספר דקות ממועד יציאת הנתבע מהמשרד, הוא והתובע שמעו קול חבטה, יצאו ביחד מהמשרד וראו את הפגיעה בשלוש המכוניות.

הן התובע והן העד זיהו את הנתבע כמי שנכנס למשרד ולאחר מכן נהג ברכב הפוגע ופגע במכוניות.  במהלך חקירתו של התובע הוגשה הודעה שמסר לחוקר מטעם המבטחת (נ/1). כמו כן שרטט התובע את מיקום הרכבים שנפגעו בתוך המגרש (ת/1).

התובע הסתמך על שלוש חוות דעת שנערכו על ידי השמאי ס. חמזה (אשר המבטחת לא עמדה על חקירתו) וכן על חשבוניות תואמות שהוצאו על ידי מוסך קעקוש. כמו כן הציג התובע מסמכים הנוגעים לשאלת הבעלות ברכב, אליהם תבוא התיחסות בהמשך.

4. הנתבע מסר עדות מפורטת בה תאר את השתלשלות העניינים לרבות כניסתו למשרד להתענין ברכישת רכב, ולאחר מכן יציאתו ברכב הפוגע מהמגרש ופגיעתו ברכבים תוך שהוא משרטט את מיקום הרכבים לעומת מסלול נסיעתו (נ/2). הנתבע לא יכול היה לתת הסבר מדוע סטה לכיוון הרכבים אולם ציין כי באותו יום היה בצום בשל הרמדאן.

הנתבע אישר כי הרכב רשום על שם אחיו דיאב, אולם טען כי רכב זה משמש את כל המשפחה ובעיקר אותו ואת אחיו לצורך עסקיהם המשותפים.

במהלך חקירתו של הנתבע, הוגשה הקלטה של שיחה שלו עם החוקר וכן תמלול אותה הקלטה (נ/3). על אף הסתייגויות שהעלו ב"כ התובע וב"כ הנתבע לגבי אופן ביצוע החקירה על ידי החוקר, והתאמת התמלול להקלטה בשל ניתוקים נטענים בהקלטה, הרי שלאחר האזנה להקלטת השיחה אל מול התמלול אני סבורה כי התמלול משקף את השיחה, ולא הוחסרו בו חלקים משמעותיים שיש בהם לשנות את תוכן השיחה או את ההתרשמות ממנה בעת קריאת התמליל. לא התרשמתי כי קיימים ניתוקים בהקלטה (בנסיון לכאורה להסתיר דברים שנאמרו?), אם כי נכון שיש קטעים בהם קשה לשמוע את הנאמר בשל רעשי רקע, ואף קיים קטע שקט ממושך יחסית בהקלטה. אני דוחה את טענת ב"כ התובע כי החוקר ניסה לשים דברים בפיו של הנתבע, וניכר דווקא שהחוקר הקפיד מאוד שהדברים שנרשמו על ידו בהודעה (עליה סרב הנתבע לחתום, ולכך אחזור בהמשך) משקפים במדויק את גירסת הנתבע.

שאלת הבעלות ברכבים שנפגעו

5. המבטחת טוענת כי על אף שלתובע ניתנו כל ההזדמנויות להוכיח את בעלותו ברכבים בעת ארוע התאונה, הוא לא עמד בנטל לעשות כן.

יצויין כי לכתב התביעה צורפו רשיונות רכב של שלושת הרכבים על פיהם הבעלות ברכבים אינה של התובע. לאחר ישיבה ראשונה מיום 24.1.12, צרף התובע שלושה מסמכים הנחזים להיות הסכמי מכר המתייחסים לשלוש המכוניות הרלוונטיות (ת/2-ת/4), אולם הסכמים אלו, ביחס לפורד ולמזדה, אינם בין הבעלים הרשום של כל אחד מהרכבים לבין התובע ולפיכך, אין בהם כדי לבסס את טענת התובע שהוא היה הבעלים של הרכבים בעת ארוע התאונה.

כך - בעוד שרכב המזדה, על פי רישיון הרכב שצורף לכתב התביעה , רשום על שם גב' זיוה טור, הרי שהתובע הציג לגבי רכב זה זיכרון דברים המעיד על העברת הבעלות ברכב ממר עאטללה סאלח לידי התובע (ת/2), מבלי שהוצג יפוי כח או שטר מכר בין הגב' טור לאותו מר עאטללה.

ביחס לרכב הפורד - על פי הרישיון שצורף לכתב התביעה הבעלות ברכב רשומה על שם דן רכב ותחבורה, ואילו זכרון הדברים (ת/3) מעיד על העברת בעלות מח.י. יוסף עסקי רכב בע"מ לידי התובע מבלי שהוצג מסמך כלשהו המעיד על העברת הבעלות קודם לכן מהבעלים הרשום.